<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ר"ס</h1>
<h2>דף פב:</h2>
ואבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ. ואי קשיא למאן דאמר בכל הצלמים דע"ז שנשתברה מאליה מותרת (וגם בסופו) דאיפליגו ר' יוחנן וריש לקיש בתחילתו [ע"ז מ"א ע"ב] ורב ושמואל בסופו [שם מ"ט ע"ב] ויש לומר דהאי דקאמר מטמאה מיירי כגון שהשתחווה לאבנים בפני עצמן ולעפר בפני עצמו דהוי כל אחד ואחד ע"ז בפני (ע"ז) [עצמו] ולא שברי ע"ז מיקרו. אמר רבה במשא כולי עלמא לא פליגי דמטמא וכו' ורבנן סברי (כשרין) [כשרץ] אלא מה נדה (אלא) [אינה] לאיברים וכו'. ואי קשיא מאי דעתייהו דרבנן אליבא דרבה אי אית להו הא דאמרי' בשמעתא ע"ז דרבנן קולא וחומרא (לחומרא) [לקולא] מקשינן (לקולא) [לחומרא] לא מקשינן אם כן אמאי קאמרי ע"ז מטמאה במשא נימא אהני היקשא דנידה דאינה מטמאה לאיברים ואהני היקשא דשרץ דאינה מטמא במשא. ואי לית ליה לרבה אליבא דרבנן ההוא מסקנא אלא סבר דרבנן לחומרא קא מקשו והא מסקנא אליבא דר' אליעזר אתיא א"כ איכא למיפרך כדפרכינן בסוף שמעתין אימ' (אהניא) אהני [היקשא] (דשרץ) [דנידה] לטמויי באבן מסמא ואהני היקשא דשרץ [לטמויי] בכעדשה. ור' עקיבא אליבא דרבה נמי אי לחומרא מקיש מאי דוחקיה למימ' למאי הלכתא איתקש לשרץ למשמשיה לימא לטמויי בכעדשה. ואי לקולא מקיש (ו)אם כן לא תטמא באבן מסמא ולא במש' ונימא אהני היקשא דנידה דאינה מטמאה לאיברים. ולר' אליעזר נמי אליבא דר' עקיבא אי לקולא מקיש במשא נמי לא ליטמי [דנימא אהני היקשא דשרץ דלא מיטמא במשא] [ו]אהני היקשא דנדה דאינה מטמאה לאיברים. ואי לחומרא מקיש באבן מסמא נמי ניטמאו דנימא דאהני היקשא דנידה לטמויי באבן מסמא ודשרץ לטמויי בכעדשה. אלא הכי פיר' דשמעתא ולא תיקשי מידי דרבה סבירא ליה (ומסקנא) [כמסקנא] דשמעתא דאמרי' ע"ז דרבנן קל וחומר עליו. והכי מיפרשא תחלת מילתיה דרבה תזרם כמו דוה דאמר קרא (ניכרינהו) [נכרינהו] מינך כזר התרחק מעליהן שלא יטמאוך כמו דוה צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו. הוציאהו מביתך שלא יטמא כליך במשא ובאבן מסמא. הרי לך דגלי קרא לדרוש היקשא דנידה לחומרא. אבל כל שאר היקשות לא גלי בהו קרא וכיון דמדרבנן היא לקולא מקשינן. ואמר רבה במשא כולי עלמא לא פליגי דמטמא דהא איתקש לנידה והיקש נידה אית לך למידרש לחומרא. דגלי ביה קרא. ובדין הוא דאפילו לרבנן הוו להו לטמויי באבן מסמא אלא דאתא היקישא דשרץ ואפקיה. והיקש דשרץ לקולא דרשינן ליה. ואינה לאיברים ואע"ג דקולא היא אית לן למידרשיה בעל כורחיה מדלא איתקש לנבלה מכל מקום אייתר לה מחומרא דנידה משא. ור' עקיבא שדורש מהיקישא דשרץ למשמשיה לדידיה אייתר ליה כל חומר דנידה בע"ז. וליכא בין (ל)ר' עקיבא לרבנן אלא לרבנן ניחא להו למידרש היקשא דשרץ בע"ז גופא ולא במשמשיה אע"ג דלא מיתקומא בהכל חומר (בנידה) [כנידה] ואע"ג דלא מידרש היקשא דשרץ בגופא (ולא) [אלא] במשמשיה.
